גמרא
פירוש
וְאֶלָּא קַשְׁיָא הוֹאִיל וְיוֹנְקִין מִשְּׂדֵה הֶקְדֵּשׁ.
אֶלָּא רַבִּי שִׁמְעוֹן לְדִבְרֵיהֶם דְּרַבָּנַן קָאָמַר לְהוּ לְדִידִי כִּי הֵיכִי דְּמוֹכֵר בְּעַיִן רָעָה מוֹכֵר מַקְדִּישׁ נָמֵי בְּעַיִן רָעָה מַקְדִּישׁ וְשַׁיּוֹרֵי מְשַׁיַּיר לְדִידְכוּ אוֹדוּ לִי מִיהָא דְּלֹא הִקְדִּישׁ אֶלָּא חָרוּב הַמּוּרְכָּב וְסַדַּן הַשִּׁקְמָה וְאָמְרִי לֵיהּ רַבָּנַן לָא שְׁנָא.
בְּמַאי אוֹקֵימְתָּא לַהּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אֵימָא סֵיפָא וְלֹא עוֹד אֶלָּא אֲפִילּוּ הִקְדִּישׁ אֶת הָאִילָנוֹת וְחָזַר וְהִקְדִּישׁ אֶת הַקַּרְקַע כְּשֶׁהוּא פּוֹדֶה פּוֹדֶה אֶת הָאִילָנוֹת בְּשׇׁוְיֵיהֶן וְחוֹזֵר וּפוֹדֶה בֵּית זֶרַע חוֹמֶר שְׂעוֹרִים בַּחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כָּסֶף.
וְאִי כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
אלא ר׳ שמעון לדבריהם קאמר וכו׳: לעולם ר״ש כרבנן ס״ל במוכר, ובמקדיש פליג עלייהו, ורבנן במוכר קרקע ושייר אילנות לפניו אמרי1 דיש לו קרקע, או משום דמוכר בעיין רעה מוכר, או אפי׳ לר׳ עקיבא נמי משום דמסתפי דלא לימא ליה עקור אילנך כדאמרי׳ מעיקרא. והאי דא״ר שמעון הואיל ויונקין משדה הקדש - לדבריהם דרבנן קאמר, דאמרי מקדיש בעין יפה מקדיש ולא שייר בארעא מידי אע״ג דבמכר כי האי גוונא שייר, הילכך מיבעי לכו למימ׳ בחרוב המורכב וסידן השיקמה נמי היקדיש הואיל ויונקין משדה הקדש, אבל גת ושובך למה. ולדידיה אפי׳ חרוב המורכב וסידן השקמה לא היקדיש, ושייר להו ארעא. ורב הונא לא הדר ביה, דאפי׳ לר׳ עקיב׳ נמי אם שייר ב׳ אילנות לפניו יש להם קרקע, מפני ההיא טעמא דפי׳ לעיל. ובפ׳ ח״ה נמי איתא2 להאי טעמא, וכן הילכתא.
ונ״ל דהאי דאמר׳3 שמעון לדידי כי היכי דמוכר בעין רעה מוכר, ה״נ מקדיש בעיין רעה מקדיש ומשייר ליה ארעא - לאו כמלא אורה וסלו קאמר בלחוד לענין מקדיש, דהא קפיד על יניקתן, וא״כ י״ו אמה צריך להם, דהיינו שיעור יניקה.4 אמר רב הונא, חרוב המורכב וסידן השיקמה תורת אילן עליו ותורת קרקע עליו, תורת אילן עליו דהיכא דזבין ב׳ אילנות לרבנן לית להו קרקע,5 ולא תועיל להם חשיבותם לכך, ותורת קרקע עליו דלא מי[ז]דבני אגב קרקע כדאית׳ במתני׳, לזה תועיל להם חשיבותם. עומר שיש בו ס[א]תים תורת עומר עליו שאם שכח ב׳ והוא אינן שכחה, שלא תאמר הוא גדיש ואינו שכחה אבל הם שני עמרים והם שכחה, אבל נחשוב אותו בהם6 ואין א׳ מהם שכחה, דתנן ב׳ עמרים שכחה וכו׳. ותורת גדיש עליו שאם שכחו לבדו אינו שכחה. חרוב המורכב וסדן7 השיקמה באנו למחלוקת ר׳ מנחם בר׳ יוסי,8 דר׳ מנחם סבר מקדיש בעיין רעה מקדיש ואינן מוקדשין וארעא נמי שייר להו, דס״ל כר׳ שמעון כדאמרינן לעיל דר׳ שמעון לדבריהם דרבנן קאמר.מהדורת נתנאל שפירא (עורך), 'שרידים מפירוש הראב"ד על מסכת בבא בתרא', נטועים יג (תשס"ה), עמ' 61–119, באדיבות הוצאת תבונות של המכללה האקדמית הרצוג. על הכנת המהדורה עמלו גם: צבי אונגר, אבי אסולין, שגיא אקשטיין, הלל אשכולי, אליעזר באומגרטן, דרור בונדי, יצחק בן דוד, אורי בריליאנט, יהודה גרנות, הרב יובל ואדעי, זיו זליגר, הרב יואל פרידמן, אביחי צור, איתי קצב. על הפירוש, ראו: ד"ר עוזי פוקס, 'מבוא לשרידים מפירוש הראב"ד על מסכת בבא בתרא', נטועים יג (תשס"ה), עמ' 53–60.
ונ״ל דהאי דאמר׳3 שמעון לדידי כי היכי דמוכר בעין רעה מוכר, ה״נ מקדיש בעיין רעה מקדיש ומשייר ליה ארעא - לאו כמלא אורה וסלו קאמר בלחוד לענין מקדיש, דהא קפיד על יניקתן, וא״כ י״ו אמה צריך להם, דהיינו שיעור יניקה.4 אמר רב הונא, חרוב המורכב וסידן השיקמה תורת אילן עליו ותורת קרקע עליו, תורת אילן עליו דהיכא דזבין ב׳ אילנות לרבנן לית להו קרקע,5 ולא תועיל להם חשיבותם לכך, ותורת קרקע עליו דלא מי[ז]דבני אגב קרקע כדאית׳ במתני׳, לזה תועיל להם חשיבותם. עומר שיש בו ס[א]תים תורת עומר עליו שאם שכח ב׳ והוא אינן שכחה, שלא תאמר הוא גדיש ואינו שכחה אבל הם שני עמרים והם שכחה, אבל נחשוב אותו בהם6 ואין א׳ מהם שכחה, דתנן ב׳ עמרים שכחה וכו׳. ותורת גדיש עליו שאם שכחו לבדו אינו שכחה. חרוב המורכב וסדן7 השיקמה באנו למחלוקת ר׳ מנחם בר׳ יוסי,8 דר׳ מנחם סבר מקדיש בעיין רעה מקדיש ואינן מוקדשין וארעא נמי שייר להו, דס״ל כר׳ שמעון כדאמרינן לעיל דר׳ שמעון לדבריהם דרבנן קאמר.מהדורת נתנאל שפירא (עורך), 'שרידים מפירוש הראב"ד על מסכת בבא בתרא', נטועים יג (תשס"ה), עמ' 61–119, באדיבות הוצאת תבונות של המכללה האקדמית הרצוג. על הכנת המהדורה עמלו גם: צבי אונגר, אבי אסולין, שגיא אקשטיין, הלל אשכולי, אליעזר באומגרטן, דרור בונדי, יצחק בן דוד, אורי בריליאנט, יהודה גרנות, הרב יובל ואדעי, זיו זליגר, הרב יואל פרידמן, אביחי צור, איתי קצב. על הפירוש, ראו: ד"ר עוזי פוקס, 'מבוא לשרידים מפירוש הראב"ד על מסכת בבא בתרא', נטועים יג (תשס"ה), עמ' 53–60.
הערות
1 בכתב היד: ״אמרי׳ ״, ותוקן על פי השיטה מקובצת.
2 האות הראשונה מסופקת בכתב היד (אולי יש לקרוא: ״ליתא״). ובשיטה מקובצת: ״ובפרק זה נמי איתא להאי טעמא״. שתי הנוסחות אפשריות, ואף על פי כן נראה יותר כגרסת כתב היד המכוונת לפרק ״ח״ה״ = חזקת הבתים, כלומר לדף לז ע״א-ע״ב. אם נקבל את גרסת השיטה מקובצת, הכוונה לפרק ״זה״, כלומר לדף עא ע״א.
3 קרא: ״דאמ׳ ר׳ ״, וכן בשיטה מקובצת.
4 עיין תוספות ד״ה ואי סלקא דעתך, והרמב״ן ד״ה אמאי מדנפשיה קא ינקי.
5 ולא כלפנינו בגמרא שתורת אילן עליו לעניין שמצטרף עם שני אילנות להיות שלושה, בדומה לעומר שיש בו סאתיים, כדלהלן.
6 כלומר: עמהם.
7 בכתב היד מופיעות כאן שתי אותיות מחוקות.
8 נראה שיש להוסיף כאן: ׳ורבנן׳.
הערות
Gemara
Peirush